פסק-דין בתיק ת"ק 30139-06-11

עניינו של פסק דין זה בנזקי רכוש שאירעו  בתאונת דרכים ביום 27.12.10.

לטענת התובעת בתביעתה, רכב הנתבעת, אשר עמד בתחנת התדלוק מימין לרכבה, ביצע ניסיון כושל לצאת מתחנת הדלק וסטה בפתאומיות לעבר רכבה, פגע בו וגרם לו לנזקים, כמפורט בדוח השמאי אשר עותק ממנו צורף לתביעה.

מנגד טוענת הנתבעת באמצעות הנהג מטעמה, כי הנהג שברכבה סימן לתובעת להישאר במקומה על מנת לאפשר לו לצאת מהתחנה בבטחה. חרף זאת החלו הנהגים בנסיעה משותפת לכיוון היציאה מתחנת הדלק וכלי הרכב התחככו אחד בשני.

דיון  והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, דעתי היא כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים.

בעדותה בבית המשפט טענה התובעת, כי נהג הנתבעת חזר בנסיעה לאחור ופגע ברכבה. טענה זו עלתה לראשונה בדיון עצמו. כאמור לעיל, גרסתה שבתביעה הייתה שונה.

יתרה מכך, גרסה זו לא הוכחה. התובעת לא זימנה לעדות את בתה, אשר הייתה ברכב והייתה עדה לתאונה, ואף לא את מנהל התחנה אשר לדבריה ראה את התרחשותה.

הלכה היא כי מי שנמנע מהבאת עדים אשר יכולים היו לתמוך בגרסתו, ישמש הדבר לחובתו.

גרסת התובעת בתביעתה מתיישבת עם תיאורו של הנתבע את התרחשות הדברים, כך שהתאונה קרתה כאשר שני כלי הרכב היו בנסיעה קדימה.

בנסיבות העניין, מצאתי לקבל כי כך התרחשו הדברים ולפיכך האחריות הינה על שני הנהגים.

על הנהג ברכב הנתבעת היה לוודא כי התובעת אכן מבינה שהוא מבקש לצאת מהחניה ותאפשר לו לעשות כן, ועל התובעת, אשר יש להסיק כי ביקשה אף היא לצאת מהתחנה, היה לנקוט משנה זהירות בנסיעה קדימה במקום צפוף כאשר גם רכב הנתבעת מתחיל בתנועה.

אני מוצאת לייחס לנהג רכב הנתבעת 50% מהאחריות לתאונה.

התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת שמאית במסגרתה אמד השמאי את הנזק לרכב לרבות ירידת ערך בסך של 5,239 ש"ח. עוד נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 696 ש"ח, וגם עלות זו יש להביא בחשבון.

לא אפסוק נזקים כלליים משאלה לא הוכחו.

לסיכום, ובהתחשב בקביעתו בעניין האחריות, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 2,967.5 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 19.6.11 ועד למועד התשלום בפועל.

כן יישאו הנתבעות בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 400 ש"ח.

ניתן היום,  א' ניסן תשע"ב, 24 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: